|
סיפורי
פוגי
מסיפורי פוגי,
מסיפורי פוגי,
מסיפורי פוגי,
אפשר ללמוד.
שיר המכולת
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה מהמכולת.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה קונה שם סולת.
והיא נתנה לי להחזיק לה
את הקרמבו
וגם ביקשה ממני בקבו...
קים של טמפו.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה מהמכולת.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה קונה שם סולת.
אני זוכר אותה קונה שם
לחם קימל,
אני זוכר אותה מזמן מ...
כיתה גימל... גימל.
פזמון:
גיב מי דה מאני אנד אייל גיב
יו מי
הר תבור את הכביש ותחזור
למכולת
קולט גלי צה"ל וקולט עלייה
מרוסיה (כבר באים)
כפר שמריהו.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה מהמכולת.
אני זוכר אותה,
היה לה פה ואף כמו תרנגולת.
והיא אמרה שהיא אוהבת
מנדרינות,
וגם אוכלת את הקליפות של
קלמנטינות... טינות.
פזמון:
תן עוד שמנת ותן חמאה זה
אין לך כסף אז לך הביתה.
מה היית עושה אם נולדת שנה
לפני שהמציאו את המכולת??
הולכת למכולת וקונה שם
תרנגולת.
הולכת למכולת וקונה שם
תרנגולת...
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה מהמכולת.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה קונה שם סולת.
אני זוכר אותה קונה שם
לחם קימל,
אני זוכר אותה מזמן מ...
כיתה גימל... גימל.
פזמון:
גיב מי דה מאני...
אוו... מהמכולת...
נהה... קונה שם סולת...
וכך יושב לו ???, עצוב ומיותר
והדמעות זולגות מעיניו ללא
הפסק.
ללא הפסק, ללא הפסק, ללא הפסק,
ללא הפסק.
זה לא עסק, זה לא עסק, זה לא
עסק, זה לא עסק.
ולועסת, ולועסת, היא לועסת,
ולועסת.
זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא
יוסף, זה לא יוסף,
זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא
יוסף, זה לא יוסף,
וזהו זה, וזהו זה, וזהו זה!
ביום ובלילה
ביום ובלילה
אני במצב איום,
מחכה לך למעלה,
נרדם בלי לישון.
את לא מטלפנת,
את לא מגלה רצון
להביא לי תועלת,
למנוע אסון.
פזמון:
לא רצית לבוא אתמול,
אמרת שיש לך עניינים.
זה שאת פוגעת בי
זה צער בעלי חיים.
דפקתי בדלת,
ענית שאת לא נמצאת.
את בטח זוכרת,
קבענו לסרט.
ילדה מסודרת,
עשית שיהיה לך טוב.
יש דבש בכוורת,
ויש לך את יעקב.
פזמון:
כמה זמן אפשר לחלום
ולא לגעת רק לראות.
המצפון שלך שקט,
שלי הולך מכות.
פזמון:
לא רצית לבוא אתמול...
ביום ובלילה
אני במצב איום,
מחכה לך למעלה,
נרדם בלי לישון.
את לא מטלפנת,
את לא מגלה רצון
להביא לי תועלת,
למנוע אסון.
שירות עצמי
כשנולדתי מזמן אז הייתי קטן,
זה קורה, זה טבעי, זה ידוע.
וביליתי שנים בתוך קן ההורים,
אבל רק לתקופת ניסיון.
בעזרת השמיעה גם פיתחתי שפה,
שעזרה לי בתחום התקשורת,
ופיזרתי לעתים צירופים של
מילים
בתקווה להסביר את המצב.
פזמון:
אני לא מתעצבן,
לא מתלונן,
רק מספר
כדי לא לשעמם.
כשעליתי לגן אז גידלתי שפם,
הילדים בי חשדו ובצדק.
החברה לא יכלה לקבל עוד שגיאה
אז התחלתי ללמוד אופנה.
פזמון:
אני לא מתעצבן...
אז אספתי תגובות ומספר העוויות
ובניתי תדמית וקצת אופי,
והשלמתי את הריק, כדי לא לנתק
את הקשר ביני לישוב.
ובבוקר בהיר היא הלכה להצהיר
ועמדה לבדה שם במכס,
ומיד תוך דקה היא נתנה לי ידה
ונשאתי אותה בלי מסים.
והיום השעות נגמרות וקטנות,
ואומרים שאשתי מזדקנת.
אך לפי הראי שדומה לי להפליא
המפעל יסגר בקרוב.
פזמון:
אני לא מתעצבן...
עובר את הימים
כי ככה רוצים,
עושה עניינים
אבל בלי להגזים.
ילד מזדקן
פזמון:
ילד מזדקן,
ילד מתקלקל,
לומד את הפרינציפ
רק אחרי שהוא נופל.
מדבר לא טוב,
ילד, תעזוב,
זה מה שאומרים לו
כשהוא נופל ברחוב.
היום התעוררת בשתיים בצהריים,
ראית מה השעה, איזה חושך
בעיניים.
מה לעשות שאבא מתעצבן,
אתה כבר השנה אמור להתחתן.
פזמון:
ילד מזדקן...
קמת והלכת לתל אביב הבוקר,
ראית אנשים שעולים כל כך
ביוקר.
מה המחיר של ילד מלומד,
שלא רוצה לחיות, ומרגיש כמו אף
אחד.
ילד מזדקן,
ילד דיפלומט,
מדבר הרבה,
בשבילנו זה מעט.
גר לו במיטה,
מדליק תנור חימום,
כמה זה מוזר
כשחיים משיעמום.
אימא יקרה,
ילד מזדקן,
זה עצוב הרבה
כשמלווים לך את הבן.
קחי אותי בצד,
דברי אתי לבד,
אני רוצה לבנות
קוביות על המרבד.
אימא מסכנה...
למרות הכל
היו לנו כאלו בעיות,
חשבנו לא נגיע.
נסענו לכיוון הלא נכון
באופן דיי מפתיע.
בין כל המישורים והדרכים
אפשר היה לגווע.
שנים ללא תקווה כי לא ידענו
איך כדאי לנסוע.
אך...
פזמון:
בכל זאת הגענו למרות הכל,
בכל זאת הגענו למרות הכל,
בכל זאת הגענו למרות הכל.
פזמון:
בכל זאת הגענו...
פזמון:
בכל זאת הגענו...
בכל זאת הגענו למרות הכל, (בכל
זאת הגענו למרות הכל)
בכל זאת הגענו למרות הכל, (בכל
זאת הגענו למרות הכל)
בכל זאת הגענו למרות הכל.
פזמון:
בכל זאת הגענו...
היו לנו כאלו בעיות,
חשבנו לא נגיע.
(אני רוצה לעשות את זה עוד
פעם.)
פה קבור הכלב
פזמון:
פה קבור הכלב,
פה קבור הכלב,
זהו עצם העניין.
(לא, זה העצם של הכלב)
אבל הכלב מת מזמן.
(טוב, זה עצם העניין)
פזמון:
פה קבור הכלב...
אם אתה מחפש מילה
וקצת קשה לך להחליט,
שמע לי ושכח מהשיחה
כי בין כה אין לך מה להגיד.
אם אתה מבשל ספגטי
והמים לא רותחים,
מה דעתך להדליק את האש כי
זה מה שכולם עושים.
פזמון:
פה קבור הכלב...
אם אשתו לפעמים תופרת
אל תאמר שהוא תפרן,
אבל אם בתו לעתים עוברת
אל תקרא לו עבריין,
אם אתה מטפס למעלה,
וקופץ ממקפצה,
טוב יותר לברר קצת קודם
אם יש מים בבריכה.
פזמון:
פה קבור הכלב...
אם ראית אחת יושבת
עצובה ואומללה,
שב לידה, יהיה בסדר,
כי זאת בטח אשתך.
אם דרכת בתוך דבר
שכלב לפעמים משאיר,
נקה היטב את הנעליים,
ושמור מאתנו מרחק סביר.
פזמון:
פה קבור הכלב...
(בושל מחדש)
סיפור הארון
אנשי הארון, אגדה שהייתה באמת.
ובכן, סיפורינו מתחיל בבית
גדול בפינת רחוב מזא"ה ורחוב למה,
הלא הוא ביתו של פוגי.
ובתוך הבית ישנו ארון,
ובתוך הארון יושבת חבורת אנשים
שמחכה שם כבר הרבה זמן.
שלמה הרגיש את עצמו מאוד לא
נוח בין כל הבגדים,
ולידו ישבו ויטורה פרסטו,
אייצ'י פאפא ולוגי גרסקו,
והעבירו את הזמן בכדי לפנות
מקום לעוד זמן.
יום אחד קמו כולם ויצאו
מהארון,
ובעודם עומדים מחוץ לארון,
נזכר שלמה ובקולו הווקאלי הכריז:
"אבל פוגי ביקש מאתנו לחכות לו
בארון!", הוא אמר,
ולפני שיכולת להגיד 'יעקב
אבולפיה',
נכנס פוגי ובידו מצרכים
מהמכולת ועמד נדהם.
"אמרתי לכם לחכות לי בארון!",
הוא אמר,
ולכולם היה מבט של אשמה
בעיניים, כי כולם הרגישו אשמים.
ומכיוון שלא בוכים על חלב
שנשפך,
ויטורה פרסטו מייד שפך חלב על
הרצפה כדי שאף אחד לא יבכה.
פוגי ראה את החלב על הרצפה,
כעס ואמר:
"לא רק שאתם לא מחכים לי
בארון, אתם גם שופכים חלב על הרצפה?!".
בשלב זה הבינו כולם לאיזה
'ברוך' הם נכנסו.
לוגי גרסקו מייד התחבא מתחת
לספה והתחיל לעשות קולות של שטיח.
ויטורה פרסטו בכה על החלב
שנשפך,
ואייצ'ה פאפא לא יכול היה
לעמוד בפני המצב הלא נעים,
אז הוא התיישב.
לוגי גרסקו, אייצ'ה פאפא,
ויטורה פרסטו ושלמה,
הצטערו מאוד מאוד על המעשה
שקרה,
והתחרטו שלא חיכו בארון.
מוסר השכל:
יותר טוב לגור עם ארבעה אנשים
בתוך ארון,
מאשר לשלם 550 לירות לחודש על
דירה של חדר וחצי.
(הוקלט בהופעה חיה)
לא ידענו מה לעשות
לא ידענו מה לעשות,
לשבת או לצאת.
אז הצצנו רק לראות,
פוגי, זה לא חטא.
פזמון:
והחושך מסביב,
לא יודעים אם יום.
נדחפים ונחנקים,
לא נותנים לנשום.
לא הבנו מה פתאום
לא שומעים סימן,
אז חשבנו, באמת,
ישבנו לחינם.
פזמון:
והחושך מסביב...
ארצות ומדינות
ות בכוכבים,תלו
ואנחנו כמו צב על גבו,
תלויים על קולבים.
רע ואין תועלת
כשגרים בתוך קופסה,
ואני רק מתחנן
תבין מה שקרה. (תבין רק
שאנחנו)
לא ידענו מה לעשות,
לשבת או לצאת.
אז הצצנו רק לראות,
פוגי, זה לוחץ.
המגפיים של ברוך
הוא קנה אותן בזול,
הן היו מלאות בחול,
הוא ניקה אותן בספירט כל
שעתיים.
האכיל אותן מרק,
כשהקיאו הוא שתק,
הוא לקח אותן לסרט כל יומיים.
אבל יום אחד הוא קם,
עדיין מנומנם,
חיפש ת'מגפיים בארון.
ובמקום שהן היו,
רק גרביים נשארו,
שסיפרו לו את הכל בהגיון.
פזמון:
שנעליים - קונים מהר,
וגרביים - לא חסר,
אך מגפיים ומכנסיים
שתמיד קונים קומפלט,
קשה מאוד להשיג אותן כעת.
נגני, נגני גיטרה...
נגני, נגני גיטרה...
לדרכו יצא יחף,
מצונן וגם עייף,
וכולו מודע לעומק הצרה.
כששאל עובר ושב,
אם ראה את מגפיו,
רק מתוך נימוס נשמיט את
התשובה.
ברוך תר בכפר ועיר,
במצב מאוד שביר,
הדפרסיה במוחו השתוללה.
כשפנה חסר אונים,
למדור חיפוש קרובים,
התרגז עליו פקיד הקבלה.
פזמון:
נעליים...
והנה ליד חוה,
שם מילא ת'מימיה,
הוא גילה עקבות שלא נעשו מזמן.
ופתאום בין השיחים,
הוא שמע שם לחשושים,
בזרועות בחור אחר ראה אותן.
לא ידע הוא מה לעשות,
אם לצחוק או רק לבכות,
מה שלא יהיה, הוציא את המטפחת.
את ההוא לצד לקח,
ושלף את האקדח,
שירה עליו כדור אחד בתחת.
פזמון:
נעליים...
אז ההוא (סליחה), אז ההוא
(סליחה), אז ההוא אמר "סליחה",
הוא קיפל את השמיכה,
והלך הביתה בלי לעשות חוכמות.
ומאז ועד היום,
גם בגשם גם בחום,
הן תפורות אצלו ישר לעצמות.
פזמון:
כי נעליים...
ואם אתה לא מאמין,
תשאל את ברוך.
נחמד
יש לי רק דבר אחד לומר לכם בשם
כולם...
היה...
נחמד, נחמד, היה ממש נחמד.
היינו אז, חזרנו שוב,
היה ממש נחמד.
מאה שנה, דבר לא השתנה.
נמשיך לבוא, גם אז יהיה נחמד.
נלך, נחזור, נעמוד שעה בתור.
עשו שטויות, נמרח קצת יוד
ונתראה בבור.
מכאן לשם, זה לא לוקח זמן.
עדיף לגמור ביחד עם כולם.
אחד, אחד, יודע כל אחד,
להוריד ת'מים, לשתות לחיים,
העיקר שיהיה נחמד.
נחמד, נחמד, היה ממש נחמד.
נמשיך לבוא, גם אז יהיה נחמד.
פזמון:
מה עושים, הלילה
ממלא לי לפחות את כל היום.
מלידה, מסיבה אחת גדולה,
ואיפה יש זמן להנות?
כשחוזרים הביתה
התקרה מונחת בול על הרצפה.
נזכרים בערב ובכיבודים,
ואיך לא נאיר פנים?
נחמד, נחמד, היה ממש נחמד,
היינו אז, חזרנו שוב,
היה ממש נחמד.
מאה שנה, דבר לא השתנה.
נמשיך לבוא, גם אז יהיה
נחמד.
פזמון:
כשחוזרים הביתה
התקרה מונחת בול על הרצפה.
נזכרים בערב ובכיבודים,
ואיך לא נאיר פנים?
נחמד, נחמד, היה ממש נחמד,
היינו אז, חזרנו שוב,
היה ממש נחמד.
מאה שנה, דבר לא השתנה.
נמשיך לבוא, גם אז יהיה
נחמד.
יו יה
קיבלתי עונש קצת מוגזם -
שפטו אותי למוות.
ישבתי על כיסא חשמל,
נפרדתי מהפרייבט.
לו יכולתי לפחות
להחליף ת'כיסאות,
כי אומרים בדרך כלל:
"משנה מקום משנה מזל".
פזמון:
הי יו יה,
אני שואל.
הי יו יה,
אתם עונים.
הי יו יה,
האם זה פייר?
הי יו יה,
הם לא יודעים.
אח שלי אסף בולים,
לכן עבד בדואר.
היה מחלק ת'מכתבים,
קיבל אפילו תואר.
יום אחד פקח הבחין
שאסף גם מכתבים.
מהג'וב מייד פוטר,
כי יש סוף לכל דבר.
פזמון:
הי יו יה...
היה לי דוד כזה בטלן
שהתעצל לנוח.
היה הולך לנמלה,
חוזר בלי מצב רוח.
לו היה פחות טיפש,
אז ודאי ידע שיש
גם תוספת לפתגם:
"ראה דרכיה וחכם".
פזמון:
הי יו יה...
בן דוד שלי רצה לשחות
כדי לצוף קבוע.
למד שחיה בהתכתבות
אצל מציל ידוע.
כשנכנס סוף סוף לים,
תוך שניות הוא נעלם.
שניים קפצו אליו מייד -
טובעים השניים מן האחד.
פזמון:
הי יו יה...
פזמון:
הי יו יה...
מתימטיקה
מתי, מתי, מתימטיקה,
מתי, מתי, מתימטיקה,
, מתימטיקה,מתי, מת
מתימטיקה, מה.
ערב טוב קהל,
ובכן אנחנו שוב חוזרים אליכם
עם "פינת פוגי",
וכפי שהבטחתי לכם בשבוע
שעכשיו,
נשאל שאלות במתי-מטיקה.
את הפתרונות יש לשלוח אלינו.
את הכתובת ניתן לכם בשבוע הבא.
ואז גם יופרלו הגרסים, סליחה,
ואז גם יוגרלו הפרסים (גראצי).
שאלה ראשונה, ובכן:
פוגי החליף בספריה ספר. בספר
יש 300 עמודים.
נשאלת השאלה: כמה זמן לוקח
לפוגי לגמור הספר?
חבר של פוגי, ויטורה, הלך
לקנות שתיל.
הוא קנה את השתיל ושתל אותו
אצלו בגינה.
נשאלת השאלה: תוך כמה זמן
ויטורה ופוגי יוכלו להתנדנד על העץ?
בין הפותרים נכונה, יוגרל פותר
שלא ענה נכונה.
שיעור פסנתר
גם אתה, מאזין יקר, תוכל לנגן
כפי ששמעת את נגינתי לפני שניות מספר.
ערב טוב לכולם, כאן פוגי איתכם
לשיעור ראשון בפסנתר,
למשפחה, וגם לשכנים.
כל מה שדרוש בשביל השיעור
הראשון זה סבלנות, יוזמה, קצת כשרון,
ורצוי גם פסנתר.
אם אין סנטר, אפשר לנגן על
הלחי.
ונלך ישר אל הצד הראשון שהוא
כמובן שלב א':
מה זה פסנתר ובשביל מה זה טוב.
ובכן, את הפסנתר המציא שלמה
קרשנדו בשנת 1723,
כשניסה לבנות נבל וטעה במידות.
הוא גם טעה בתאריך.
הרי ידוע לכם שהפסנתר נבנה
בשנת 1709, וגם לא על ידי מר קרשנדו.
אבל מה זה משנה, העיקר שיש
פסנתר.
(יש פסנתר?)
(לא!)
(אז תביאו!)
וניגש לשלב הבא: כל המאזינים
מתבקשים להתיישב ליד הפסנתר.
כולם התיישבו?
הדבר הראשון והחשוב ביותר שאתה
חייב לדעת כשאתה מתיישב ליד הפסנתר -
זה לנגן.
אם אתה לא יודע, חבל על הזמן
שלי, וחבל על הזמן שלך.
אך בכל זאת, אם הקשבת לשיעורים
הקודמים שנתתי,
אני מקווה שלמדת משהו. למרות
שלא היו שיעורים קודמים.
חוץ מלדעת לנגן, צריך טכניקה,
ולזה אני מקדיש את מרבית השיעור היום.
התרגיל הראשון שלנו בטכניקה,
נקרא "טריבלציה".
כן, אתם שומעים את הטריבלציה
ביד ימין.
ועכשיו תשמעו ביד שמאל.
אצבעות ונקרא: "טרוטה צ'יפנטה".התרגיל
הבא נועד לארב
(טרוטה צ'יפנטה, טרוטה צ'יפנטה,
טרוטה צ'יפנטה, טרוטה צ'יפנטה)
הבנת?
התרגיל השלישי שלנו בטכניקה,
נועד לפתח את הזריזות בידיים.
הוא נקרא "רותי רותי", על שם
הפסנתרנית יונה פיפו. בבקשה.
(רותי, רותי, רותי תיתי, רותי,
רותי, רותי תיתי)
ונזכיר את שלושת התרגילים
שלמדנו:
טריבלציה,
טרוטה צ'יפנטה, (טרוטה צ'יפנטה)
ורותי רותי. (רותי רותי רותי
תיתי)
מוצארט בזמנו אמר, שלא על
הטכניקה לבדה יחי הפסנתרן.
לכן מאזינים, חשובה גם
התיאוריה.
התיאוריה היא תווים. התווים הם
צלילים מסוגים שונים.
ויש גם אקורדים. הכורדים הוא
עם נודד שבראשית המאה התמקם בצפון עירק.
וכמובן, הקומפוזיציה.
את כל זאת נלמד, מאזינים,
בשיעור הבא, ועד אז,
דרך אגב, הפסנתרן שליווה אותי,
לאולפן, מר לוגי גרסקו,
לוגי, תודה רבה.
וזכרו: אל תסתכל על הפסנתרן -
תסתכל לו על הידיים.
(בונוס)
המגפיים של אפריים
הוא קנה אותן בזול,
חול,הן היו מלאות
הוא ניקה אותן בספירט כל
שעתיים.
האכיל אותן מרק,
כשהקיאו הוא שתק,
הוא לקח אותן לסרט כל יומיים.
אבל יום אחד הוא קם,
עדיין מנומנם,
חיפש ת'מגפיים בארון.
ובמקום שהן היו,
רק גרביים נשארו,
שסיפרו לו את הכל בהגיון.
פזמון:
נגני, נגני גיטרה...
(Why
don't you play?)
(בונוס)
היו לילות
(מה, את הכל מהתחלה?)
(שוב פעם מהתחלה...)
(גם זה?)
(תגיד, גם זה?)
(יאללה...)
(מוכנים?)
כרת,היו לילות, אני אותם ז
אני אותם עד סוף ימי אשא.
במשעולים בין דגניה לכינרת
עמדה עגלת חיי העמוסה.
והוא ניגש: שמעי אלי קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך.
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.
הוא היה אז בהיר,
וגבוה כזמר.
הוא נהג עגלות
לשדה הרחב.
ואני לו כותונת
הייתי רוקמת.
כותונת של תכלת,
עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא, אשא.
|
|
